אורח מפרסם מאת קייסי הרש

זה השלישי בסדרת פוסטים של קייסי הרש. קייסי עוברת על המון שיעורים שגילתה על הטיפול ביוכייבל במהלך מחלתה, כולל המסע שלה להפסיק את סרטן יוחבל מלהגידול/התפשטות, חסמים שנמצאים עם חתולים בכירים, וריאציות בתכנית התזונה כולל תוספי מזון כמו גם עשבי תיבול וכן איך בדיוק להתמקד בצרכי החתול הפרטי. יוחבל לא היה רק ​​בן לוויה החתול של קייסי. היא עזבה את קייסי עם שיטות להתמודד עם מחלתה שלה, כמו גם עם תחושת קבלה גבוהה יותר כמו גם הכרת תודה.

האישה שלי היא אוכל

זה היה היום הראשון שלנו ביחד. הייתי באקסטזה כמו גם חרדתי בדיוק באותו זמן, לא בטוחה בדיוק איך יוחבל ישתנה לבית החדש שלה. כשהיא תמרנה במבוכה במיטתה, העדיפה את הצד האידיאלי שלה, כמו גם הקלה לאט לאט למצב ישיבה, עיניה נשארו נעולות בשלי. כשעברתי, עשיתי את המטלות הרגילות שלי, לכפותיה היו חיים משלהם כשהם מושיטים אותי, מצחצחים את הרגל שלי כשהלכתי ליד. היא ללא ספק רצתה משהו …

ואז זה קרה. מזגתי כוס של קיבל לקערה. היא הוציאה את עצמה מהמיטה, הסתובבה עם גופה הרולי-פולי, כמו גם בתחת העבירה את השיטה שלה לקערת הקיבל. כשהיא צוללת על בטנה, היא פרשה את רגליה שטוחות על הרצפה, מערסל את הקערה שלה, עושה לא פחות מעסקה עם צמח. שמעתי תזמורת של צלילים: “נאו, נאו, נאו, פורר, פורר, גורגל, גורגל, גדוש!” האישה הזו היא אוכל! תוך דקות כל קערת האוכל נעלמה. בתנאי שהתלהבותה, דמיינתי שאכילה הייתה מקור נוחות ניכר כמו גם הנאה בחייה הקודמים.

יוחבל היה חתול שליו. במהלך השנים שבילינו יחד אני יכול לסמוך על יד אחת את מספר הפעמים ששמעתי אותה מיאו. עם זאת בזמן הארוחה, אני יכול לשמוע אותה אוכלת מעבר לבית. ההתלהבות של יוחבל מהאוכל, כמו גם העניין שלה כלפיו, תמיד גרמו לי לחייך. הרגשתי שרוחי גדלה בכל פעם שראיתי את הופעות האוכל שלה. היא הייתה מחנה את עצמה באמצע רצפת אזור המטבח, סכנת תנועה באינטרנט, מחכה לאפשרות הקלה שאפחית את האוכל האחד (או לא לזכור, שהאכיל אותה זה עתה). היא הייתה נשארת במקום אחד, כמו גם מנצלה את רגליה הקדמיות כדי להסתובב, ומגן על רגליה האחוריות הכואבות, כדי לראות אם היא עשויה לנקב את חתיכת האוכל “ההפתעה”. כדי להתאים לה למטבח, פיתחנו “הכן” מיוחד (פלטפורמה מכוסה שטיח 6 סנטימטרים מהרצפה כדי שתוכל ליהנות ממני בלי להתאמץ על צווארה המפרק). היא ישבה, נטולת סיכונים משפכים מתנור חם, כמו גם חיכתה לימוני שלה. עם הזמן היינו צריכים להוריד את הרציף ל -3 סנטימטרים מהרצפה למען הבטיחות. כשהיא מאמינה שהיא מריחה אוכל, היא תשהה את כל שיקול דעתם כמו גם את עצמה מהכן, מבינה רק לאחר שגילתה את פיסת האוכל, שהיא גופה הטרחה את גופה השברירי על הלינוליאום. אני מבין שהיא הייתה אומרת שזה שווה את זה. אוכל באמת היה התשוקה שלה.

שימו לב להתלהבות החתול שלכם כמו גם לשמחה, כמו גם להשתמש בהם לריפוי

שמתי לב להתלהבות של יוחבל מהאוכל מהיום הראשון. מידע זה היה חשוב מכיוון שדאגתי לה, במיוחד כאשר הקימה קרצינומה של תאי מעבר (סרטן שלפוחית ​​השתן). זה פשוט עם בעיית בריאות כרונית לתת לזה לקחת את חייו כמו גם לקחת את כל השמחה. מחלות מסוימות, במיוחד סרטן, מצמצמות את התיאבון. בדומה לבני אדם, סרטן יכול לגרום לחברינו החתולים להיראות כ”סמיניים “. נראה ששום דבר לא מספק או טעים. לעתים קרובות אנו מניחים שהם הפסיקו לאכול מכיוון שהם מוכנים למות, במקום לחשוב על סיבות אחרות. שינויים אלה בטעמים כמו גם בהעדפות יכולים להיות תוצאה של סרטן (וגיל), כמו גם אינם בשליטת המטופל. בחילה, חוסר אנרגיה, כמו גם שינויים גופניים אחרים יכולים כולם להשפיע על התיאבון. כאשר התיאבון של יוחבל כמו גם הטעם השתנה, הרגשתי שזה לא מאז שהיא רצתה להפסיק לאכול. זה היה מכיוון שגופה היה זקוק למשהו שונה ממה שאני משתמש בה. בדיוק כמו שאמא שלי סיפקה לי מרק עופות כשהייתי חולה עם שפעת, הייתי צריך לגלות את הגרסה של יוחבל למרק עופות כדי לסייע לה לאכול עם התקופות הקשות.

יוחבל לימדה אותי סדרת שיעורים ששיפרו את בריאותה, הפכה אותה לנוחה כמו גם מסוגלת ליהנות מההתלהבות שלה – אוכל – עם היום האחרון שלה. כפי שצוין בחוכמתו של יוחבל: הגנה על הקשר, גלגל הריפוי כולל התלהבות כמרכיב מכריע אחד בריפוי. דאגתי שטיפחתי את התלהבותה מאוכל כמו גם משיטות עדיפות לשמור על אושר זה בחייה תוך כדי תמיכה בבריאותה. כל דבר שמספק לנו אושר צריך להרחיב (תוך שהוא מודע לאיזון).

שינוי יכול להיות קשה יותר עבור הורים חתולים מאשר עבור החתול

לאורך השנים, אניnullnull